בתיק זה, הוכח שוב כי באמצעות עבודת ליטיגציה איכותית וממוקדת מטרה, תוך בחירת האסטרטגיה הנכונה, ניתן להגיע לתוצאות משמעותיות, לטובת לקוחות המשרד.

מדובר בתיק, שהציב בפני צוות הליטיגציה של המשרד – עו"ד מאור אסולין ועו"ד אור אריה, אתגרים רבים, לרבות התמודדות עם בקשה לדחיית התביעה בשל התיישנות ושיהוי, חומר ראיות חסר, תביעה שהוגשה באופן הלא הנכון ע"י עו"ד שהתברר כי הושעתה מלשכת עו"ד ועוד.

 הרקע

מדובר בהליך שבמסגרתו שתי אחיות (יורשות משותפות) תבעו את בן זוגה של אמן ז"ל, אשר הלכה לעולמה בשנת 2000. האם ז"ל ובן זוגה רכשו יחדיו נחלה במושב כרמי יוסף, כאשר הוראות הסכם החכירה מול מנהל מקרקעי ישראל, קבעו כי במקרה של פטירת מי מהם, יקבל הנותר בחיים את מלוא הזכויות בנחלה, בכפוף לתשלום פיצוי ליורשי הנפטר.  

כאמור, האם הלכה לעולמה בשנת 2000, ובהתאם פנו הבנות לבן הזוג, בכדי לקבל את הפיצוי שהובטח להם, בגין חלקה של אמם המנוחה בנחלה (50%). במשך שנים רבות, נוהלו הליכי הידברות בין הבנות לבן הזוג, אשר בכל פעם דחה את תשלום הפיצוי, תוך ניסיונות התחמקות רבים, פיזור הבטחות שווא ומעשים שהראו כי אין בכוונתו לשם לאחיות את המגיע להן.

 ההליך המשפטי

בשלהי שנת 2012, למרות שחלפו כ- 12 שנים מאז פטירת האם, ולאחר שכל ניסיונותיהן לקבל את הפיצוי המגיע להן כשלו, הגישו האחיות תביעה כספית ע"ס 2,500,000 ₪ לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. התובעות העריכו כי הנחלה במלואה שווה כ- 5,000,000 ₪, ועל כן הגישו תביעה כספית לסכום קצוב, בסך מחצית משווי הנחלה המוערך.

 יש לציין, כי בצו הירושה שניתן אחרי האם, עוד בשנת 2001, בן הזוג לא נרשם כיורש, אלא רק שתי בנותייה – התובעות. שאלת היעדרותו של בן הזוג מצו הירושה, היוותה את אחת הסוגיות המרכזיות בהליך – האם כפי שטען הנתבע, התובעות נהגו בחוסר תום לב כאשר השמיטו את שמו או שמא, כפי שטענו התובעות, בן הזוג וויתר על זכויותיו, כאשר ביקש מפורשות שלא להירשם כיורש של המנוחה?

 שאלת ההתיישנות

זמן קצר לאחר הגשת התביעה, הוגשה ע"י בן הזוג (הנתבע), בקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות ושיהוי. הנתבע טען, כי התביעה הוגשה בחלוף 7 שנים ממועד פטירת האם, ומכיוון שהתובעות לא פעלו לקבלת הפיצוי במשך 12 שנים, יש להורות על דחיית התביעה בשל התיישנות. בשלב זה, הגיעו האחיות להתייעצות במשרדנו, לאתר שהתברר להן כי עורכת הדין שייצגה אותן, הושעתה מלשכת עורכי הדין בשל עבירות על כללי המשמעת והאתיקה. במועד שבו הועבר התיק לטיפולנו, כבר חלף מניין הימים שניתן לאחיות לצורך הגשת תגובתן בסוגיית ההתיישנות, כך שלמעשה, הן עמדו על סף דחיית תביעתן בגין התיישנות.

הפעולה הראשונה והדחופה ביותר שביצענו, הייתה הגשת בקשה למתן ארכה, על מנת שנוכל להביע את עמדתנו בעניין ההתיישנות. הסברנו לבית המשפט כיצד התובעות הוטעו ע"י עורכת הדין הקודמת שלהן, אשר כלל לא טרחה לספר להן כי הושעתה מלשכת עורכי הדין. בית המשפט נעתר לבקשה שלנו והעניק ארכה בת מספר ימים להגשת כתבי הטענות המתאימים בסוגיית ההתיישנות.

בית המשפט קיים דיון מקדמי בשאלת ההתיישנות ולאחר שכל אחד מהצדדים הגיש את סיכומיו בכתב, נקבע כי לא חלה התיישנות. הצלחנו להראות ולהוכיח לבית המשפט, כי מאז שנת 2000, פעלו האחיות באופן רצוף, הן מול הנתבע והן מול מנהל מקרקעי ישראל, בכדי לברר מהם זכויותיהן. הוכחנו לבית המשפט, כי האחיות מעולם לא זנחו את טענתן על הפיצוי המגיע להן, ניהלו תכתובות ענפות וארוכות עם המנהל ורק בסוף שנת 2007, קיבלו תשובה סופית וברורה, לגבי מהות הזכויות שלהן. כלומר, "מירוץ ההתיישנות", החל רק בשנת 2007, מה שמאפשר את הגשת התביעה עד שנת 2014. מכיוון שהתביעה הוגשה עוד בשנת 2012, הרי שאין התיישנות.

המטרה הראשונה הושגה – התביעה לא נדחתה בשל התיישנות. התובעות (וצוות המשרד), נשמו לרווחה. כעת ניתן  היה לעבור לחלק העיקרי של ההליך – הוכחת זכאותן של התובעות לפיצוי.

כאן המקום לציין, כי בית המשפט הביע את עמדתו למן תחילת ההליך, כי התובעות זכאיות לכל היותר ל-25% משווי הנחלה (בשל היות המנוחה והנתבע ידועים בציבור), וזאת בקיזוז סכומים שהתחייבה לשלם עוד בחייה (כגון תשלומי משכנתא ואחזקת הבית), אך אשר שולמו בפועל ע"י הנתבע וכן בקיזוז עלוית מכירת הנחלה, כדון מיסים וכיוב'.

הנתבע טען, כי שווי אותן זכויות מסתכם לכל היותר ב- 7.5%, וזאת מכיוון שהוא והמנוחה ערכו הסכם, אשר מגדיר את חלוקת השקעתם בנכס. ע"פ ההסכם, הנתבע השקיע 70%,     בעוד המנוחה השקיעה 30% בלבד, שמהם יש לקזז את כל אותן הוצאות שלא שולמו על ידה, למרות שהתחייבה לשאת בהן וכן את הוצאות מכירת הנחלה.

יתרה מכך – הנתבע עמד על כך, שיתאפשר לו להמשיך ולהתגורר בנחלה עד שארית ימיו, וכי תשלום הפיצוי יעשה מתוך עזבונו. לחילופין, הציע כי יינתן לו פרק זמן של מספר שנים למכירת הנחלה ומתוך כספי התמורה, ישולם הפיצוי.

 הליך ההוכחות

 את הליך ההוכחות שהתנהל, ניסינו למקד במספר סוגייות משמעותיות ומכריעות:

• המנוחה נשאה בעלות השווה ל- 48% מהנחלה.

• בן הזוג לא נרשם כיורש של המנוחה, הואיל ו-וויתר על זכויותיו ומעולם לא ביצע כל פעולה לשנות את מעמדו.

• ההסכם שנחתם בין המנוחה לבן-זוגה נעדר תוקף.

• אין מקום לדחות את תשלום הפיצוי עד לאחרית ימיו של הנתבע ויש לשלמו באופן מיידי וללא קשר ו/או תלות במכירת הנחלה.

לאחר שהוגדרו המטרות, נבנתה חקירה נגדית של הנתבע, אשר התמקדה בחשיפת הסתירות בנתונים שהציג, לרבות עימותו עם ראיות בדבר נכסים שהבריח, ככל הנראה, על מנת לייצר מצג שווא לפיו אין לו את המשאבים הכלכליים לתשלום הפיתוי, למעט מכירת הנחלה.

במהלך חקירת הנתבע, התגלה כי חלק גדול מהנתונים שסיפק לבית המשפט אינם נכונים. התגלה כי אכן הבריח נכסים לבתו, לאחר שכבר החלו הדיונים בהליך הנוכחי!, התגלה כי הוא הפר את ההסכם שנחתם בינו לבין המנוחה והתגלה כי ידע עוד בשנת 2011 על כך שלא נכלל בצו הירושה של המנוחה, אך בחר שלא לעשות דבר.

פסק הדין

לאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב, קבע בית המשפט כי הצדק עם התובעות! ופסק כדלקמן:

• בית המשפט "אימץ" את ההסכם שנחתם בין המנוחה לנתבע, קבע כי הוא תקף והחיל את הוראותיו, כך שהנתבע ישלם לתובעות פיצוי מיידי בסך השווה ל- 30% מתוך שווי הנחלה, ללא קשר למכירתה!

• בית המשפט מינה שמאי לצורך חישוב שווי ערך הנחלה, שמתוכו ייגזר סכום הפיצוי המגיע לתובעו, כאשר התשלום יתבצע בתוך 30 ימים ממועד קבלת חוות דעת השמאי.

• הנתבע ישא ב- 70% מעלות השמאי.

• הנתבע ישא בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪!

בית המשפט, למעשה חזר בו מהעמדה שהביע במהלך כל ההליך, כך שהעניק לתובעות פיצוי בסך של 30% ולא 25%, ללא שבוצע כל קיזוז! לתוצאה זאת יש משמעות מרחיקת לכת מבחינת התובעות, אשר צפויות לקבל פיצוי משמעותי בגובה של כמה מיליוני שקלים, ללא שיחולו עליהן עלויות מיסוי ו/או כל עלות נוספת.

פסק דין זה, ממחיש שוב את הערך הרב שיש לבניית אסטרטגיה נכונה להליכי הליטיגציה והתאמתם לנסיבות המקרה. מדובר בהליך שבו עמדו בפני עו"ד מאור אסולין ועו"ד אור אריה אתגרים רבים, לרבות עמדה ברורה של בית המשפט, טענות בדבר התיישנות ונתבע מבוגר (כבן 85), אשר הקשו על ניהול ההליך.

באמצעות העבודה המאומצת של משרדנו, בחירת "נקודות התורפה" של הנתבע, עבודת מחקר מעמיקה לצורך גילוי ראיות ובניית חקירה נגדית ממוקדת מטרה, הצלחנו לשנות את עמדתו הראשונית של בית המשפט, לייצר ללקוחותינו ערך מוסף והובלתן לתוצאה הרצוייה.