לאחר שנים רבות של חוסר וודאות, ניתן בשבוע שעבר פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר קובע הלכה חדשה בכל הנוגע לתשלומי מזונות ומנסה "לעשות סדר" ולקבוע כללים באחת מהסוגיות המהותיות ביותר בכל הליך גירושין. במאמר זה, ננסה להביא את עיקרי הדברים והחידושים שעולים מפסק הדין.

השורה התחתונה – יש הלכה חדשה

נתחיל מהסוף – הקביעה המשמעותית ביותר של בית המשפט העליון, הינה בכינונה של הלכה חדשה – לפיה הורים לילדים בגילאים 6-15, אשר מקיימים הסדר של משמורת משותפת ו/או חלוקת זמני שהות שווים, יחלקו בהוצאות הילדים, כך שלא תחול יותר חובה אוטומטית של האב לשלם מזונות לידי האם, כפי שהיה עד כה.

ההרכב המורחב של בית המשפט העליון, אימץ פרשנות שונה לתקנות תש"ד של הרבנות הראשית וקבע כי יש לראות במזונות של ילדים בין הגילאים 6-15, ככאלו המשולמים מדין צדקה, ועל כן החיוב בהם חל על שני ההורים, שצריכים להשתתף בעלויות הכרוכות בגידול הילדים.

עיקרי הקביעות

למרות ההלכה החדשה שנקבעה, חשוב להבין כי אין מדובר בפטור גורף לאבות מתשלום מזונות. יישומו של פסק הדין ייקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה בהתאם לנסיבות העניין ובהתקיים מספר תנאים:

1. בחיוב המזונות עבור ילדים בגילאים 0-6, לא חל כל שינוי והאבות עודם מחוייבים בהם באופן מלא ובלעדי. בית המשפט העליון אומנם משאיר פתח לשינוי עתידי של עניין זה, אך מכיוון שהעניינים שנדונו בפניו נגעו לילדים בגילאים 6-15, התמקדו השופטים בפלח זה ולא הרחיבו את קביעתם לקבוצות הגילאים הצעירה יותר.
2. לא נקבע חלוקה מתמטית או נוסחה לחישוב חלקו של כל הורה בהוצאות אחזקת הילדים. בית המשפט העליון, קבעי כי הערכה הדיונית – בית המשפט לענייני משפחה, יקבע את חלוקת הנטל בהתאם לנסיבות של כל תא משפחתי, לרבות חלוקת הזמנים של הילדים עם כל הורה, הכנסות הצדדים, יתרת ההכנסה הפנוייה שנותרה לכל הורה לאחר תשלומים שבהם נשא וכיוב'.

כלומר, שיקול הדעת לקבוע האם ישולמו מזונות וכמה, נותר בידי בית המשפט לענייני משפחה, שעליו לבחון ולשקלל נתונים שונים. כך למשל נקבע, כי גם אם מתקיימת משמורת משותפת, אך בין האב לאם ישנם פערים כלכליים מהותיים, ניתן להמשיך ולחייב את האב בתשלום מזונות. כאמור, אין מדובר ב -"פטור" אוטומטי או מלא מתשלומי מזונות.

1. בית המשפט העליון, קובע כי עיקרון השוויון מחייב את שינוי ההלכה והתאמת המציאות המשפטית לאופי החיים בישראל בעת הזאת. בית המשפט קובע, כי אורח החיים השתנה. כיום, אבות רבים מגלים מעורבות רבה יותר בגידול הילדים ושוהים עמם פרקי זמן ארוכים, בעת שאמהות רבות יותר מפתחות קריירה, עובדות שעות ארוכות והכנסתן שווה לזאת של האב, אם לא עולה עליה.

במצב דברים זה, אין הצדקה ליצירת פער כלכלי לטובת האם, כאשר אבות שוהים עם ילדים מחצית מהזמן או קרוב לכך, מכלכלים אותם בעת שהם שוהים בחזקתם ואף מחויבים בתשלומי מזונות בסך אלפי שקלים. מצב זה פוגע בטובת הילדים משום שיציבותם הכלכלית של האבות מוטלת בספק ומקשה עליהם לקיים משק בית הולם עבור ילדיהם.

1. פסק הדין אמנם עוסק במזונות, אך באופן עקיף ובלתי נמנע, יש לו נגיעות רבות לסוגיית המשמורת בכלל והמשמורת המשותפת בפרט. לאור ההשלכות שיהיו לפסק הדין,            בית המשפט  מנחה את בתי המשפט למשפחה להקדיש יתר תשומת לב לקביעת המשמורת המשותפת. בית המשפט העליון, ער לחשש שאבות רבים יעתרו לקבלת משמורת משותפת במטרה להפחית או לבטל את תשלומי המזונות, ולכן מורה לערכאה הדיונית, לבחון בצורה יסודית האם מדובר ברצון כנה או שמא במניע כלכלי גרידא.

בית המשפט מודע לכך שלא ניתן לבחון "לב וכליות" של כל אב ואב, אך מטיל על בתי המשפט למשפחה את החובה לבחון במידת יכולתו ובאמצעות הכלים שעומדים לרשותו, האם מתקיימים התנאים לקיומה של משמורת משותפת, ובהתאם לכך להחיל את פסק הדין.

אז מה קורה עכשיו?

כאמור, בית המשפט אינו קובע נוסחאות ברורות לאופן חלוקת נטל המזונות, אך יחד עם זאת,              מציע כמה אפשרויות לביצוע האיזון בדמי המזונות:

• כב' השופט פוגלמן, שכתב את מרביתו של פסק הדין, מציע מנגנון של קיזוז הדדי בין ההורים, כאשר לדוגמה עם אחד מההורים ירכוש מעיל בחורף, אז ההורה השני ירכוש סנדלים בקיץ וכיוב'. ברי כי מנגנון זה מתאים להורים אשר התקשורת בניהם טובה, ואינו מתאים לכלל הזוגות.
• כב' השופטת דפנה ברק-ארז, מציעה מנגון של "הורה מרכז" מעין "גזבר" שייקבע על ידי ההורים בהסכמה או על ידי בית המשפט הוא זה שירכז את עניין ההוצאות עבור הילדים.   השופטת ארז, אף קובעת את העקרונות שעל פיהם יש לבצע את פסק הדין, עקרונות שאומצו על ידי כלל השופטים שהיו שותפים לפסק הדין:
  • במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים (לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לגילם של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל צורכיהם המגולמים במזונות.
  • ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא "צרכים אחרים" (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד). ברגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו חשבון בנק משותף של ההורים, הכול לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות על-פי הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, העיקרי בילדים. ההורה המרכז יהא זה אשר בית המשפט לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.
  • ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.
  • כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך שהערכאה הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים.

בסופו של יום, מטיל בית המשפט העליון את הסמכות להכריע באופן יישום פסק הדין, על בתי המשפט למשפחה, אשר דנים לעומק בעניינם של ההורים והילדים, מקבלים חוות דעת מגורמי מקצוע ויכולים לעמוד על טובת הילדים, מצבם הכלכלי של ההורים ושאר הקריטריונים שנדרשים להכרעה במשמורת וכנגזרת ממנה במזונות.

בית המשפט מוסיף, כי ברור לו שפסק הדין לא פותר את כל הבעיות, וכי על הרשות המחוקקת לפעול בכדי להסדיר חקיקה נרחבת אשר תתווה מדיניות וכללים ברורים בסוגיות המשמורת והמזונות.

לסיכום, ניתן לומר כי מדובר בצעד משמעותי נוסף, לקראת שוויון בין הורים במדינת ישראל. פסק הדין מצטרף להצעת החוק לצמצום תכולת חזקת הגיל הרך ולצעדים נוספים שמטרתם למנוע מאבקים מיותרים, על גבם של ילדים.

חשוב לזכור, כי במידה והנכם מצויים בהליכי גירושים ו/או שוקלים את פירוק התא המשפחתי, עליכם לקבל ייעוץ פרטני ומדוייק, אשר יבחן את מצבכם המשפטי, גם לאור הוראות פסק הדין החדש.