כפי שהבטחנו, אנו שמחים להביא לעיונכם את פסק דינו המלא של כב' השופט נחשון פישר מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, אשר הכריע לראשונה ובאופן תקדימי, כי האופציות שצבר הבעל ממקום עבודתו במהלך חיי הנישואין, יחולקו בהתאם לשוויין בפועל במועד המימוש ולא על פי שווין במועד הפירוד, כפי שהיה נהוג עד כה.
מדובר בפסק דין ייחודי, מכיוון שבית המשפט נדרש לראשונה לדון ולהכריע בסוגיה שלא נדונה עד היום – מועד ביצוע איזון המשאבים בין בני זוג , באופציות המוענקות לעובדים. נדגיש כי על אף שבעניין זה ניתנו מספר פסקי דין לאורך השנים, לא קיימת הלכה לעניין חלוקת אופציות. מדובר בפעם הראשונה שבה ניתן פסק דין העוסק אך ורק בסוגייה זאת ומכריע כיצד יש לחלק אופציות עתידיות בין בני זוג – האם במועד מימושן או במועד הפירוד?
גולת הכותרת של פסק הדין, היא קביעת בית המשפט כי יש לחלק את האופציות על פי שווין במועד המימוש בפועל.
בית המשפט אימץ את טענותינו, כי מכיוון שהאופציות נצברו במהלך החיים המשותפים, ואין מחלוקת על היותן משותפות לצדדים, יש מקום, מכוח עקרונות "הצדק, ההגינות והשוויון", לאפשר לאשה להיות שותפה להמשך "החלום" המשותף וליהנות מהפירות, שזרעיהם נשתלו במהלך החיים המשותפים.
בית המשפט קבע, כי יש למנוע פגיעה כלכלית באשה, וחלוקת האופציות על פי שווין במועד הפירוד, היה גורם לפגיעה כאמור. בית המשפט סקר את הפסיקה בעניין זה, וקבע, כי לאור עקרונות העל של דיני המשפחה, יש מקום לחרוג מהעיקרון שקובע כי בעת פירוד יש מקום לבצע הפרדה כלכלית מוחלטת בין הצדדים.
בית המשפט קבע, כי כאשר על הפרק עומדת לצדדים הזדמנות לקבל סכומי כסף משני חיים, כתוצאה ממימוש האופציות, יש מקום לאפשר לשניהם ליהנות מפירות האופציות, על אף שבפועל הן מוחזקות על ידי הבעל בלבד.
חשוב לציין, כי קביעת בית המשפט, מתבססת בין היתר, על כך הצהרת האשה, כי היא מוכנה ליטול על עצמה גם את הסיכון הגלום בהמשך אחזקת האופציות. כלומר, האשה הבהירה כי ברצונה להיות שותפה שווה לסיכוי, אך יחד עם זאת גם לסיכון, במידה ושווי האופציות יירד ולא יעלה.
מדובר בקביעה חדשנית ומרחיקת לכת, אשר משנה באופן מהותי את ההסתכלות על ההיבט הכלכלי של פירוד בין בני זוג. בית המשפט למעשה "השווה" את התנאים בין הצדדים גם בעניין אופציות ומנע עוול גדול מאוד שיכול היה להיגרם לאשה, במידה והיה נקבע כי תקבל את חלקה באופציות על פי שווין במועד הפירוד.

לקריאת פסק הדין המלא לחצו כאן >>

ערב יום הזכרון וערב יום העצמאות הם ימים קשים רגשית לרבים מהעובדים במשק הישראלי ולכן חשוב שכל מעסיק ו/או עובד ידעו כיצד יש להתנהל ביום זה.

ערב יום הזכרון הינו יום עבודה רגיל לכל דבר ועניין ועובד המעוניין להיעדר מהעבודה ביום זה נדרש לפנות בבקשה מסודרת למעסיק. ככל שזה נעדר מהעבודה, הרי שינוכה לו יום חופשה בהתאם.

יום הזכרון עצמו (ערב יום העצמאות) נחשב ליום בו לעובד זכות בחירה האם להיעדר מן העבודה ביום זה או לאו, כמובן שהיעדרות היא על חשבון מכסת ימי החופשה של העובד. חשוב לציין שעובד המעוניין להיעדר ביום זה, צריך להודיע על רצונו עוד מבעוד מועד.

מכיון שיום הזכרון עצמו (או ערב יום העצמאות), מהווה למעשה ערב חג, הרי שבעבור עבודה בפועל במקום עבודה בו עובדים 6 ימים בשבוע, יהיה יום העבודה בן 7 שעות, מעבר לכך יחשב הדבר לעבודה בשעות נוספות. ואילו במקום עבודה בו שבוע העבודה בן 5 ימים בשבוע, יהיה יום העבודה בן 8 שבוע (אך ישולם על 9 שעות).

מה לגבי עובד אשר קרוב משפחתו הוא חלל מערכות ישראל או חלל פעולות האיבה והטרור?

במקרה זה רשאי העובד להיעדר מעבודתו ביום הזכרון, כאשר שכרו אינו נפגע בשל היעדרותו ואף אין לנכות לו את ההיעדרות ממכסת ימי החופשה הצבורים לו

יום עצמאות מהווה יום שבתון. עובד הנאלץ לעבוד ביום העצמאות ושמקום עבודתו כלול ברשימת מקומות העבודה שיש להפעילם ביום העצמאות זכאי לגמול בגין עבודה ביום חג ויום חופשה חילופי, או תשלום של 200% בגין העבודה בפועל ובגין השבתון.

בהתאם לפסיקת בית הדין לעבודה, ככל ומקום עבודה שאינו נמנה על מקומות העבודה שיש להפעילם בחג המעביד אינו רשאי לכפות על עובדיו לעבוד בחג העצמאות.