חטיפת ילדים ואמנת האג

בשנת 1980 נחתמה האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים הידועה בכינוי "אמנת האג". מטרתה של האמנה היא לטפל במצבים בהם במהלך סכסוכי משמורת בין הורים חוטף אחד ההורים את הילדים ומעביר אותם למדינה זרה, ללא ידיעת או הסכמת ההורה השני.

מדינות החתומות על האמנה (ישראל קלטה את האמנה בשנת 1991) מתחייבות שכאשר מדווח להן על מקרה של חטיפת ילד מתחת לגיל 16 בידי הורה לשטחן, הן יפעלו לאיתור הילד ולהחזרתו למדינה שממנה נחטף ואשר מהווה את מקום המגורים הקבוע שלו. ההחלטה על החזרת ילד למדינה ממנה נחטף מתקבלת על ידי בית המשפט המוסמך, במדינה אליה נחטף הילד ולאחר דיון משפטי.

ברוב המקרים יוחזרו הילדים שנחטפו למדינה בה נמצא מקום המגורים הקבוע שלהם. בדיון המשפטי בנוגע להחזרת הילד למדינה ממנה נחטף עולות שתי שאלות:

1. השאלה הראשונה היא האם המדינה ממנה נחטף הילד היא מקום המגורים הקבוע שלו.

2.השאלה השנייה היא האם הוצאתו מאותה מדינה נעשתה ללא הסכמת ההורה השני תוך הפרת זכויות המשמורת שלו.

רק במידה והתשובה לשתי שאלות אלו היא חיובית, יוחזר הילד למדינה ממנה נחטף. יחד עם זאת קבועים באמנה מספר חריגים שבמידה ואחד מהם מתקיים יישאר הילד עם ההורה החוטף במדינה אליה הועבר גם אם הוצא מהמדינה שמהווה את מקום מגוריו הקבוע ללא הסכמת ההורה השני. חשוב לציין כי הדיון על החזרת הילד אינו דיון משמורת רגיל הבוחן את טובת הילד. הבחינה היא רק של הסוגיה האם ההרחקה מהמדינה האחרת הייתה כדין. אם יש צורך לקיים דיון משמורת הוא יתקיים לאחר החזרת הילד ובמדינה אליה הוחזר.

חריגים להחזרת ילדים למדינה ממנה נחטפו

כאמור ברוב המקרים יוחזר הילד למדינה ממנה נחטף, אך לכלל זה מספר חריגים והם –

• מועד הגשת הבקשה – במידה והבקשה להחזרת הילד החטוף הוגשה לראשונה לאחר שחלפה יותר משנה ממועד החטיפה, יבחן בית המשפט הדן בנושא האם הילד כבר השתלב בסביבתו החדשה. במידה וכן, הוא לא יוחזר למדינה ממנה נחטף (סעיף 12, חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991).

• הסכמה או השלמה עם החטיפה – במידה והרחקת הילד מההורה נעשתה בהסכמתו או שבהתנהגותו לאחריה נראה כי הוא השלים עם החטיפה, לא יוחזר הילד (חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991).

• ההחזרה תעמיד את הילד בסיכון – בעת הדיון בבקשה להשיב את הילד למדינה ממנה נחטף, על בית המשפט לבחון האם החזרה תעמיד את הילד בסיכון ותחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד אותו במצב בלתי נסבל. חריג זה מפורש בצמצום וההוכחה כי ייגרם לילד נזק צריכה להיות חד משמעית ומגובה בראיות (סעיף 13 ב, חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991).

• רצון הילד – במידה והילד בוגר מספיק ומביע רצון חד משמעי ומנומק להישאר עם ההורה החוטף, ובמידה ורצון זה תואם את טובת הילד, יתחשב בכך בית המשפט בהחלטתו (סעיף 13 ב, חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991).

תביעה מכוח אמנת האג

באם ואדם מוצא את עצמו במצב בו ילדיו נחטפו על ידי ההורה השני או שהוא מואשם בחטיפת ילדיו, מומלץ שייפנה במהירות האפשרית לעורך דין המתמחה בנושא ובעל ניסיון במקרים דומים לייעוץ וייצוג משפטי.

לאחרונה ייצג משרדנו אם בתביעה מכוח אמנת האג. האם הגיעה מארצות הברית עם שלושת ילדיה לאחר שאלו סבלו מהתעללות פיזית ונפשית מידי האב. האב הגיש בקשה מכוח אמנת האג להשבת הילדים לארצות הברית בטענה שהוצאו מארצות הברית ללא ידיעתו והסכמתו. במקרה, שהחל בבית המשפט לענייני משפחה והגיע עד לבית המשפט העליון, נפסק כי למרות שלא הוכח בוודאות כי החזרת הילדים לארצות הברית תגרום להם נזק, רצונם המפורש והמנומק להישאר בישראל מספיק כדי לקבוע שאין להחזירם אל האב.

בית המשפט קבע כי רצונם של הילדים להישאר בישראל הוא רצון עצמאי שאינו נובע מהשפעה בלתי ראויה של האם. בנוסף נקבע כי רצון הילדים הינו מנומק וסביר והתבסס גם על השתלבותם הטובה בישראל וגם על חששם מהחיים המצפים להם בארצות הברית. כמו כן נקבע כי רצונם הובע באופן בהיר וחד משמעי באופן המעיד על עוצמה רבה של התנגדות לחזור לארצות הברית.

לפסק דין של משרדינו בנושא של חטיפת ילדים בו זכינו בדיון שנערך בבית המשפט העליון לחצו כאן>>